מה לעשות כשהילד בוכה או מתבכיין כל הזמן?

למה ילד כל הזמן בוכה?

למה ילד כל הזמן מתבכיין?

התשובה טמונה בצמד המילים ״כל הזמן״. 

כי כל פעם שיש התנהגות שחוזרת עצמה – כל הזמן- אנחנו מבינים שיש כאן משהו מעבר

״איך אני יכולה לגרום לו לדבר במקום לבכות״? 

זו שאלה שעלתה בתוכנית הליווי להורים ואני רוצה להרחיב לכם כאן.

ילד לא מחפש לבכות כל הזמן וגם לא בוחר לבכות כל הזמן.

משהו בפנים לא רגוע, לא מקבל מספיק מקום, 

וכך יוצא שחוסר הרוגע הפנימי מתבטא בבכיינות בלתי פוסקת.

לכן לא יעזור להגיד לו:

״תדבר אני לא מבינה אותך

או בגרסה ההפוכה- אני לא מבינה כשאתה בוכה, תדבר!

או תפסיק לבכות כבר 

אני לא יכולה לשמוע יותר את הבכי הזה…״ וכו וכו׳

דווקא מהבכיינות אנחנו מבינים שהילד זקוק למשהו פנימי שיתן לו רוגע – 

ומתוך זה– הבכיינות תרגע באופן טבעי.

כלומר לא יעזור שנתייחס רק להתנהגות עצמה אלא לשורש שלה.

בסיטואציה עצמה אני ממליצה להתייחס בצורה רגועה ועניינית– 

״אתה רוצה ככה וככה…? אני מקשיבה״

והחלק הכי חשוב- של הרוגע הפנימי – יכול להגיע בהרבה כלים וכאן זה תלוי מה המקור לבכיינות. 

אז הנה כמה גורמים ודרכי התמודדות שתוכלו ליישם:

1. ילד שמרגיש שמחליטים עליו המון- נרצה לתת לו יותר בחירה 

2. ילד שיש לו אח קטן שבוכה כל הזמן ומקבל מענה- ניתן לו להרגיש גם קטן ולא נצפה ממנו להיות גדול 

3. אם אנחנו כל היום מסבירים ומסבירים למה מתנהגים ככה ולמה לא עושים ככה- אנחנו נרצה לתת יותר מקום לרגשות גם שלו וגם שלנו.

4. אם כל פעם שהילד בוכה אנחנו אומרים לו לא צריך לבכות לא קרה כלום- אנחנו נרצה לתת מקום לבכי שישתחרר החוצה מבלי לכבות אותו.

5. אם קשה לנו להגיד ״לא״ לילד שלנו- אז נעזור לילד ללמוד לקבל ״לא״ ממקום בטוח שזה חשוב עבורו ושזה נותן לו רוגע בטווח הארוך. 

וזה ממש על קצה המזלג.

תתחילו ליישם את זה.

לצד חום, אהבה וזמן איכות.

ובעיקר לתת לילד לבטא את עצמו כמו שהוא – בלי מנטרות של תתנהג יפה או תיהיה ילד טוב. כי אז ילדים כולאים את מה שהם רוצים לבטא החוצה – מה שמתבטא בסוף בבכיינות או התקפי זעם גדולים.